למה אנחנו עושים את זה, ולמה מאחורי מסך?

חשבתי הרבה על מה לכתוב תחת הכותרת הזו.

בפוסט הראשון היו הרבה דברים כלליים, משפחה, עניינים יום-יומיים שאינם בהכרח מייצגים את היקף העשייה האמיתית בשב"כ. מה שנקרה, חור בענן לראות את השמש.

בפוסט הראשון ממש לא נגעתי ב"למה", יותר ניסיתי להעביר מסר שנעשים כאן דברים הרבה יותר ממה שרובינו חושבים. גם אני, כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה, לא ידעתי לאן אני מגיע.

אז כפי שאתם כבר מריחים, זה הולך להיות פוסט מאוד ציוני ומאוד יחצ"ני. מה לעשות, פטריוטיות היא לא מילה גסה בעיני ואם זה עושה לא נעים למישהו - לא נורא.

כל מה שאנחנו עושים כאן הוא למען מטרה אחת - להגן הכי טוב על מדינת ישראל.

נכון, אנחנו אנשי היי-טק, והעבודה שאנחנו עושים לא מתבצעת בשטח אויב אלא במשרדים. אבל העבודה הזו נותנת לאנשי השטח כלים נפלאים.

האנשים שהתאספו באגף מערכות המידע הם מהאיכותיים והטובים יותר שיצא לי לעבוד איתם.

ולמרות הכול , הדברים נעשים בשקט, מאחורי הקלעים בלי צורך להתבלט ולהגיד "אני עשיתי את זה"

פשוט לא צריך.

והאמת, יש כאן הכול, טוב כמעט הכול, כי אקזיט לא עושים כאן. יש אתגר טכנולוגי, יש מוטיבציה של עשייה, יש יכולות גבוהות, ויש תחושת שליחות לא קטנה.

וכן, כמו בכל חברה טכנולוגית יש לנו גם לא מעט ויכוחים על איך לעשות מה, ומהי הדרך והטכנולוגיה הטובה ביותר שייתן מענה לצרכים של השירות.

ועכשיו לשאלה ששאלו אותי רבים:

"אתם הרי בסך הכול מתכנתים ולא אנשי שטח אז בשביל מה הכול בשושו ומאחורי צלליות ג'יימס בונדיות"?

התשובה לכך פשוטה: גם לנו אנשי התוכנה יש מידע בעל ערך רב עבור ארגוני ביון. ההצללה ומיעוט המידע עלינו מקשים על אוייבים הצרים לפתחינו לנסות ולהגיע למידע הזה ולמקומות שבהם אנחנו שומרים אותו.

העבודה שנעשית כאן - השתיקה יפה לה.

עד כאן פוסט ציונות ראשון ואחרון.

י'